<h1>פירוש הכתובה לרשב"ץ</h1>
<h2>דף כא:</h2>
דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. זה הלשון נזכר בגמרא בפרק חזקת [ב"ב מ"ד ע"ב] והוא דכתיב לה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. וענין אסמכתא הוא אדם שקיבל על עצמו להתחייב בדבר קשה ונוסף על המנהג, יכול לטעון הייתי סומך בדעתי שאוכל לקיים זה ועכשיו איני יכול לקיימו, וקיימא לן דאסמכתא לא קניא בפרק המקבל [ב"מ ק"ט ע"א] ובפרק גט פשוט [ב"ב קס"ח ע"א]. ואם קיבלו ממנו בקנין בבית דין חשוב קניא, כדאיתא בפרק ארבעה נדרים [נדרים כ"ז ע"ב], ובמעכשיו קניא אפילו בלא בית דין חשוב. על כן הוא מקבל עליו שעבוד זה החזק דלא כאסמכתא בקנין גמור מעכשיו. ודלא כטופסי דשטרי. נראה שרצה לומר שלא יוכל לטעון שכל מה שכתב בכתובה זו לא צויתי מזה כלום לסופר, אלא שהסופר יש לו טופסין ומהם הוא רואה וכותב כל מה שכתוב שם, על כן הוא מקבל עליו שאין זה השטר כדין טופסי דשטרי. והרב ר' יונה ז"ל פירש שלא יוכל לטעון לא לשעבוד גמור נתכוונתי אלא לשופרא דשטרא, ולסמוך על מה שיש בדעתי לפרוע מעות או מטלטלין או קרקעות בני חורין, וזה שכתבתי בשטר הוא כמו הסופרים שכותבין בטופסי דשטרי מה שלא שמעו מהלווה, על כן פירש שלשעבוד גמור נתכוון. בביטול כל מודעי. שלא יטעון ויאמר אנוס הייתי כמו שהודעתי לפלוני ולפלוני עדי, וכמו שכתוב בפרק שני דכתובות [י"ט ע"ב] עדים שאמרו מודעא היו דברינו, על כן הוא מבטל כל אותם הדברים שמסר לעדיו. ולשון מסירה נזכר במודעא בפרק חזקת מאן דמסר מודעא אגיטא, וכן בערכין [כ"א ע"ב]. ושאמסור הוא לשון מיותר, שלאחר קנין איך ימסור מודעא.
<h2>דף כד.</h2>
ואפילו מגלימא דעל כתפאי [נוסח הכתובה]. לשון התלמוד הוא בראשון מקמא [י"א ע"ב] ובפרק מי שמת [ב"ב קנ"ז ע"א] מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה. ודע, כי הרי"ף ז"ל פסק דמסדרין לבעל חוב בפרק המקבל, כמו שמסדרין להקדש, שהמקדיש כל נכסיו אין נוטלין ממנו מה שצריך לו שנאמר [ויקרא כ"ז] ואם מך הוא מערכך החייהו מערכך, כן לבעל חוב מסדרין, דגמר מיכה מיכה מערכין, נאמר כאן [שם כ"ה] וכי ימוך אחיך ונאמר להלן ואם מך הוא מערכך, מה להלן מסדרין אף כאן מסדרין. ור"ת ז"ל חלק עליו, ואמר דמספר כתובה נלמוד שכותבין ואפילו מגלימא דעל כתפאי. והרמב"ן ז"ל כתב דהא ודאי לאו ראיה היא, דשאני התם דאתני ואפשר דמהני ליה האי תנאה. ואפשר דלא מהני ליה, דמגלימא דעל כתפיה שאינה ראוייה לו קאמר, כגון שהיה לבוש אצטלא של מאה מנה שמפשיטין אותה ממנו. ואף על פי שלא היה צריך להתנות, שמן הסתם כך הוא הדין, שופרא דשטרא הוא. כן כתב רבינו ז"ל, והכי מוכח בנדרים בפרק רבי אליעזר [ס"ו ע"א], וכן כתב הרא"ש ז"ל שם. ולענין שינוי המטבעות, אם פיחתו אותן בעת הפרעון ממה שהיו בעת הנישואין, אם היה יותר מחומש, שעשו מארבע יותר מחמש, צריך לפרוע אותה כמו עת כתיבת הכתובה כדעת הרי"ף ז"ל בפרק הגוזל עצים, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות מלוה ולוה בפירוש, וכן הסכמת האחרונים ז"ל.
